החלטה בתיק ת"פ 37227-11-11

פתח דבר:

הנאשם הורשע בעבירה של ניסיון שוד - עבירה לפי סעיף 402(ב) וסעיף 25 לחוק העונשין - התשל"ז - 1977, כמפורט בהכרעת דין מיום 18.3.12.

המאשימה:

התובעת המלומדת, עו"ד גלית אפרתי, ציינה בטיעוניה לעונש  כי הנאשם אינו בעל מודעות לנזקקות להליך טיפולי, ומשהמדובר בעבירת אלימות לא קלה אותה ביצע הנאשם, ראוי למצות עימו את הדין ולגזור עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

ההגנה:

הסניגור המלומד, עו"ד ניל סיימון, הדגיש בטיעוניו לעונש, כי הנאשם נטל אחריות על שכמו והודה בניסיון השוד כבר בהזדמנות הראשונה - למעט באחזקת הסכין. הנאשם הינו צעיר מאוד בגילו, נעדר עבר פלילי, אשר נקלע למשבר נוכח מצבו הרפואי של אביו וגיוסו לצה"ל עד רצון לשים קץ לחייו. הנאשם ביצע את הבקשה להצטייד בכדורי שינה על מנת לממש רצונו להתאבד. הסניגור המלומד ציין כי הנאשם נעדר כוחות להירתם להליך טיפולי הסניגור המלומד עתר להשית על הנאשם עונש מתון בדמות עבודות לתועלת הציבור. הסניגור המלומד תמך עתירתו בפסיקה.

שירות המבחן:

מתסקיר שירות המבחן מיום 11.6.12 עולה כי הנאשם הינו כבן 19 שנים, רווק, יליד אוקראינה, עלה ארצה עם משפחתו בגיל 6 (שנת 2000). הנאשם נעדר הרשעות קודמות. אביו של הנאשם חלה לפני כשנתיים, דבר אשר היווה משבר עבור הנאשם ומשפחתו. אמו ואחותו של הנאשם עסוקות בפרנסת הבית, והנאשם סועד את אביו החולה. אמו ואחותו מגלות כיום הבנה למצוקותיו והביעו רצון לסייע בידו ולשלבו בטיפול. הנאשם סיים 10 שנות לימוד ובשל הישגים נמוכים, הוצע לו להישאר כיתה, דבר שפגע בו וגרם לו לעזוב את ספסל הלימודים. מאז הנאשם לא השתלב במעגל הלימודים או התעסוקה ושוהה בבית. הנאשם אמור היה להתגייס לצה"ל ביום 31.10.11, לא התייצב למועד שנקבע לו וביצע את העבירה נשוא דיוננו שבועיים לאחר מכן. הנאשם התקשה ליטול אחריות על שכמו ונטה לצמצם ולטשטש האחריות לביצוע העבירה. הנאשם ציין כי באותה התקופה היה שרוי בלחץ ובחוסר אונים ורצה להימנע מגיוס לצה"ל, אולם לא ידע למי עליו לפנות לעזרה. הנאשם תכנן לשים קץ לחייו באמצעות בליעת כדורים. בהמשך, הבין הנאשם את הטעות בהתנהגותו והביע צער וחרטה על הפגיעה במשפחתו. כיום שולל הנאשם נטיות אובדניות. שירות המבחן התרשם מבחור צעיר, ילדותי, בעל דימוי וערך עצמי נמוך, בודד, מופנם, נטול תמיכה משפחתית וחברתית ומתקשה לתפקד באופן מאורגן ויציב. שירות המבחן התרשם כי החשש והחרדה מפני הגיוס הם העומדים בבסיס ביצוע העבירה, וכי הנאשם בחר לפעול באופן קיצוני ואלים מתוך קשייו לפעול בצורה מאורגנת ושקולה ומתוך המתח וסערת הרגשות בהם היה נתון. שירות המבחן התרשם כי המעצר וההליך המשפטי היוו עבורו גורם מרתיע ומציב גבול, וכן סבר כי קיים סיכון נמוך שהנאשם יבצע עבירות אלימות בעתיד (וגם אם יבצע מידת החומרה הצפויה של העבירה נמוכה). שירות המבחן סבור כי קיימת נזקקות טיפולית לסייע לנאשם בחקר מניעיו לביצוע העבירה וברכישת כלים להתמודדות במצבי לחץ. שירות המבחן הציע לנאשם לשלבו בהליך טיפולי במסגרת השירות, אולם הנאשם שלל בעייתיות בהתנהגותו המצריכה התערבות טיפולית ולא הביע מוטיבציה להשתלב בטיפול. משהנאשם לא מודע לבעייתיות בהתנהגותו, מתקשה להבין משמעות וחשיבות הקשר הטיפולי ונעדר מוטיבציה לטיפול, נמנע שירות המבחן מלקחת אחריות על מצבו ולהמליץ על צו מבחן. יחד עם זאת, לאור גילו הצעיר, עברו הנקי וקשייו הצפויים להתמודד במסגרת מאסר, שירות המבחן המליץ כי במידה ויוחלט להשית עליו עונש מאסר ירוצה זה בדרך של עבודות שירות.

חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של הנאשם ( נ/1), מאת המרכז לבריאות הנפש "אברבנאל", מלמדת כי הנאשם נעדר היסטוריה פסיכיאטרית קודמת. הנאשם שלל שימוש באלכוהול או בסמים. ההתרשמות בעקבות ההסתכלות הפסיכיאטרית הינה כי מדובר בנאשם בעל אישיות ילדותית ובלתי בשלה, שביצע את מעשיו מתוך מצוקה נפשית הקשורה לגיוסו לצה"ל בניסיון להשתחרר מהגיוס. מעשיו של הנאשם מעידים על התפתחות רגשית וחברתית לקויה, למרות שלא נמצאו ליקויים קוגניטיביים שיכולים להעיד על קיום פיגור שכלי. הנאשם אינו לוקה במחלת נפש, ולהערכת המרכז בעת ביצוע המעשים המיוחסים לנאשם הוא היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר ואסור והיה ביכולתו להבין את השלכות מעשיו ואחראי להם.

דיון:

הנאשם ניסה לבצע שוד של בית מרקחת, כשכל רצונו היה לקבל לידיו כדורי שינה, באמצעותם יוכל לשים קץ לחייו. הנאשם עשה כן כשהוא מצויד בסכין שהוסתרה בשרוולו ואיום על רוקחת למסור לידיו חמש חבילות של כדורי שינה.

המדובר במעשה חמור.

הנאשם הילך אימים באמצעות סכין על רוקחת שעסקה במלאכתה על מנת לקבל לידיו תרופות הדורשות מרשם.

במצב דברים רגיל אמורים היו מעשיו של הנאשם, להובילו לרצות עונש ממשי ומרתיע מאחורי חומות הכלא למשך תקופה משמעותית. רבות דובר בהלכה הפסוקה על חומרת מעשי שוד אלימות ועל העונש הראוי להשית על מבצעיהם.

יחד עם זאת, מששקלתי מכלול השיקולים, בפרט הנתונים עליהם עמד סניגורו המלומד של הנאשם, עו"ד ניל סיימון, הגעתי לכלל מסקנה כי זהו לא המקרה הראוי למצות הדין עם הנאשם, ואנמק:

א.         הנאשם הינו צעיר מאוד בגילו. עברו הפלילי של הנאשם נקי וללא רבב.

ב.         הנאשם שהה כחודש וחצי במעצר מפאת החשש שיפגע בעצמו, ומאז שחרורו, שוהה מזה כחמישה חודשים במעצר בית. מאז הסתבכותו בתיק דנן לא הסתבך שוב הנאשם בפלילים והקפיד על תנאי שחרורו במלואם.

ג.          הנאשם נטל אחריות והודה בסך הכל במיוחס לו על ידי המאשימה מתחילת החקירה ועד סופה. הנאשם הביע חרטה וצער על מעשיו והסביר כי המניעים שעמדו בבסיס ביצוע העבירה היו משבר נפשי קשה אותו חווה על רקע גיוסו לצה"ל ומצבו הרפואי של אביו - עימם לא ידע להתמודד ולבקש העזרה הנדרשת.

ד.         הנאשם רצה לשים קץ לחייו באמצעות כדורי השינה אותם ניסה לשדוד מבית המרקחת. לאמור, אין המדובר בביצוע עבירה כשבסיסה עומד בצע כסף או רצון לפגוע בזולת. הנאשם ביצע העבירה מתוך מצוקה נפשית עימה לא היה בכוחו להתמודד.